הדילמה של מדינות דמוקרטיות כישראל במגננה מוגבלת מול הטרור 

הדילמה של מדינות דמוקרטיות כישראל במגננה מוגבלת מול הטרור

אחת הדילמות המרכזיות והקשות ביותר במסגרת התמודדותה של החברה המערבית המודרנית עם הטרור היא "הדילמה הדמוקרטית". דילמה זו נובעת בראש ובראשונה מן הרצון להגיע לאפקטיביות מרבית במלחמה בטרור(כולל צעדי ענישה, הרתעה, פעילות התקפית, פעילות הגנתית ואיסוף מודיעין) ועם זה לשמור על הצביון הדמוקרטי- ליברלי של המדינה ולהימנע מפגיעה בערכי יסוד דמוקרטיים- חירויות האדם והאזרח, כיבוד זכויות המיעוט, הימנעות מפגיעה בחפים מפשע וכו'. הדילמה הדמוקרטית מתבטאת גם בפן נוסף: חששו של השלטון ממעמדו. מצד אחד השלטון הדמוקרטי מחויב לשמירה על ערכים ליברליים ופגיעה בערכים אלו בעת מאבק בטרור עלולה לגרום לאובדן הלגיטימיות שלו. מצד שני, השלטון מחויב לעשות הכול כדי לשמור על חיי אזרחיו. חוקרים רבים סבורים כי ארגוני הטרור מצאו בדמוקרטיה הליברלית בית גידול לפעולה. ערכי המשטר הדמוקרטי מעניקים מרחב תמרון נוח להתפתחותו ופעילותו של ארגון טרור והם כובלים את ידי השלטון מלנקוט פעולות מסוימות שהיו עשויות להיות אפקטיביות בהתמודדות עם הטרור. חוקרים אחרים טוענים כי דווקא ערכי הדמוקרטיה ומוסדותיה מהווים חיץ ומגבלה בפני ארגוני הטרור. יחזקאל דרור טוען שדמוקרטיות הצליחו להתמודד עם הטרור היטב, באופן יחסי, ולהגביל את נזקיו. דרור אף מציג עמדה שהיא בבחינת "לסנגר על השטן" שלפיה ייתכן שלטרור יש תפקיד חיובי בדמוקרטיה מפני שהוא מהווה מעין "שסתום ביטחון" המונע היווצרות לחצים. יש הטוען כי לדמוקרטיה יש כמה מאפיינים המחזקים אותה ומונעים חיכוכים אלימים כגון: חילופי שלטון, עיתונות חופשית, מערכת משפטית העוסקת בנושאים שבין אדם לשלטון ועוד. הוא טוען גם שהטיעון ולפיו טרור נפוץ יותר במדינות דמוקרטיות אינו נכון מפני שבמדינות אלו קיים חופש עיתונות ועל כן אירועי טרור מדווחים יותר מאשר במדינות אחרות. קבוצת חוקרים אחרת המתבססת על נתונים סטטיסטיים, גורסת כי הטרור המודרני מתבצע בעיקר נגד מדינות בעלות משטר דמוקרטי. זאת מפני שבדמוקרטיה ליברלית ניתן לטרוריסטים לנצל ניצול מלא את החירויות הדמוקרטיות על מנת לנהל תעמולה רבת השמצות ומקעקעת ערכים שתכליתה לחדור תחת מוסדות ומנהיגים של הדמוקרטיה הפרלמנטארית. חופש הדיבור, ההתארגנות והתנועה מאפשרים את צמיחתו של ארגון הטרור ואת התארגנות פעיליו, מקילים מעבר חופשי ממקום למקום לשם ביצוע פיגועים ומאפשרים את העברת המסר הטרוריסטי.

תופעת הטרור אינה מיוחדת רק למשטרים דמוקרטיים וליברליים. אולם לגבי הטרור המודרני, שהינו חסר הבחנה במהותו, זהות הקורבן אינה חשובה וכל מטרתו הוא לעורר חרדה שתיצור שינוי בעמדות פוליטיות ותהליכים פוליטיים. הטרור המודרני מוצא בדמוקרטיה הליברלית כר נוח לפעילותו בשל היותה חברה פתוחה עם דעת קהל, ערוצי השפעה על הציבור, הגבלות ענישה וכו'.

אינני מקבל את תפישתו של אהרון ברק שטען: 'לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורות לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט מהוות מרכיב חשוב בתפישת ביטחונה' (ברק, בתוך: בג"ץ 5100/94, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל: 842).

מדינה צריכה להבטיח את שלום אזרחיה, ואולם לעתים המחיר של הבטחת שלומם הפיזי משמעו פגיעה בזכויותיהם ובחירויותיהם. מובן שאזרח יהיה מוכן למגבלות מסוימות בתמורה לביטחון, אך לעתים מחיר הפגיעה בזכויות כבד, ואין לו הצדקה. קיימים מצבים שכן יש צורך בלעבור את הגבול בין התגוננות גרידא לבין אי-דמוקרטיה. הגולם לא יקום על יוצרו, אם במצבי סיכון וחרום המלחמה בטרור תחרוג מחרויות הפרט כאשר מדובר באויבינו.

מנגד, מדינה שאינה מצליחה להבטיח את ביטחון אזרחיה חוטאת למטרה שלשמה הוקמה ואף עלולה להביא את האזרחים לתבוע מנהיגות אחרת, חזקה יותר, ולהעניק לגיטימציה להקמתו של שלטון פחות דמוקרטי. נוסף על כך, אזלת ידה של המדינה עלולה להביא את האזרחים למצב שבו ייקחו את החוק לידיהם ויבצעו בעצמם פעולות תגמול .

אמצעי הביטחון שמדינת ישראל נוקטת כנגד מפגעים בכוח מהווים לא אחת פגיעה בזכויות פרט ובשלטון החוק, אלא שיכולתה של המדינה לספק הגנה מהותית לה ולדמוקרטיה תלויה במידה רבה באיזון שישמרו עליו הרשויות בין ערכי הביטחון לערכי הליברליזם הקפדה על שלטון החוק ופעילות מרתיעה קיצונית החורגת ממתחם זכויות האדם של הטרוריסטים. דמוקרטיה אכן צריכה להיות מסוגלת להילחם בקמים עליה לכלותה, כאשר אף לא אחת מידיה קשורה ,ולעתים להקדימם, לפני שהטרור יביא עלינו כליה.

ורק לזכור אילו נזקים נזק חמורים מאוד יכול להיגרם על ידי טרוריסטים באמצעים שונים: בחימוש קונבנציונאלי, כימי, ביולוגי ואולי אף גרעיני, וכן על ידי שימוש ברשתות הקשר והמחשבים לשיבוש או הרס של מערכות. הנמכת חסמי גבולות המדינות, הגברת הנגישות של כל אדם וארגון למידע, לטכנולוגיה ולפיננסים, שהיו פעם נחלת הממשלות וסוכנויותיהן, כל אלה הופכים את הטרור לאיום מסוכן יותר, חוצה גבולות, שמערכות ההגנה הישנות מתקשות להתמודד אתו בהצלחה.

לסיכום: אסור שהמאבק בטרור המודרני שמתבצע בעיקר נגד מדינות בעלות משטר דמוקרטי - יתבצע כאשר אחת מידיהן קשורות לאחור ,וכדברי בן- גוריון ובימים ההם לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים.